בואו נדבר רגע על כסף. על התחושה שלנו לגביו ובעיקר על המצוקות סביבו. אני גדלתי בבית של שכירים. שני הורי עבדו קשה והרבה למחייתם והאמונות היו שבשביל להרוויח כסף צריך לעבוד במקום רציני, לעבוד הרבה שעות ביום ולדאוג לפנסיה. הכסף היה מין משהו שלא מדברים עליו אבל נמצא אי שם ברקע, מפחיד ולא ידוע. לא חוויתי מצוקה כלכלית אבל גם לא שפע גדול. פשוט חיים מחושבים שלפיהם חונכתי מגיל צעיר מאוד שאם אני רוצה משהו - עליי לעבוד קשה מאוד ולחסוך כסף עבורו. ״כסף לא גדל על העצים״ נאמר לי. כשהפכתי לעצמאית כמובן שהפכתי מיידית לשונה ומוזרה במשפחה שלי. לא אחראית. הפכתי לעצמאית אבל כדי להיות גם אחראית החלטתי שאני עובדת בכל יום 8 שעות. זה קצת מצחיק כשאני נזכרת איך ישבתי ומדדתי לעצמי כל יום 8 שעות עבודה ולא קמתי עד שלא עבדתי אותן במלואן. כשהיו שעות ״מתות״ שבהן לא הייתה לי עבודה הרגשתי ממש רע. היו לי ייסורי מצפון והלקאתי את עצמי. ״אני לא עובדת מספיק ולכן גם לא מרוויחה מספיק״ חשבתי. היום, כמה שנים אחרי, למדתי כמה דברים חשובים מאוד לגבי כסף. ניתצתי בראש שלי אמונות שהיו מושרשות כל כך חזק אצלי, וברגע שהשתחררתי מהן הכסף התחיל להגיע בגלים גדולים מאוד. השינוי הכי גדול קרה לי בלב. התחלתי להרגיש חופש. חופש כלכלי. שפע! התחלתי להרגיש שאני חופשיה ויכולה לעשות כל מה שבא לי. לקנות כל מה שבא לי, לנסוע לאן שבא לי ולעבוד מתי ועם מי שבא לי. אני לא מליונרית (לפחות עדיין לא בבנק) אבל אני מליונרית בראש. בראש שלי אני חופשיה והלב שלי נרגש. וכנראה שקורה שם איזשהו קסם כי גם הכסף מגיע ממקומות מפתיעים ולא צפויים ומאפשר לי לעשות כל מה שאני חולמת עליו. הכסף כבר לא מכשול בעיני ואני יודעת שכשאני רוצה משהו הכסף מגיע ובקלות. ואז הבנתי, שחופש כלכלי הוא משהו שאנחנו מייצרים לעצמנו. לא בעבודה קשה. לא בשעות נוספות. בטח שלא במאמץ! זה משהו שנוצר קודם כל בראש שלנו, ביחס שלנו לכסף, בסגנון הדיבור שלנו. ואחר כך הוא נוצר גם בבנק ובחיים, במציאות. לחיי ההנאה, העונג, והחופש הכלכלי שלך:)