בואו נדבר רגע על תוכניות עבודה.
כעצמאית, אחת מאבני היסוד שלמדתי היא ליצור תוכנית עבודה. אחרת, אם לא תכוון לירח, איך תגיע לכוכבים?
נכון ששנים רבות פעלתי בכלל בלי, עוד לפני שידעתי שצריך, ונכון שהעסק שלי שיגשג והצליח גם אז, נכון, אבל עדיין הייתה אי וודאות גדולה בכל מה שעתיד לבוא, הלקוחות, הפרוייקטים, ההכנסות, ובאותה אי וודאות רציתי לטפל.
יותר נכון, להשמיד.
וכמו להתפרץ לדלת פתוחה, ברגע שמישהו הזכיר את המילה ״תוכנית עבודה״
ביחד עם המילה ״וודאות״, נשביתי בקסמיו.
שמחתי על היכולת לשלוט (ואני הרי אוהבת שליטה), שמחתי על היכולת לתכנן
(למרות שאני אוהבת יותר לקרוא לעצמי ספונטנית) ושמחתי בעיקר על היכולת לנבא את העתיד
והכוכבים הגדולים שיהיו בו.
כל כך אהבתי את הרעיון, שבאיזשהו שלב אפילו לימדתי איך להכין תוכנית עבודה לעסק,
וגררתי אחריי אנשים נוספים שנישבו כמוני בקסם השליטה על החיים ועל התוצאות.
אבל מה, שמתי לב, אחרי שנתיים-שלוש שבהן יצרתי תוכניות עבודה מדוקדקות ומפורטות
(כיאה למישהי שלא רוצה להשאיר ולו פינה אחת חשוכה שעלולה למשוך אי וודאות),
שמתי לב ש:
הכנסות העסק שלי לא ממש גדלו! או יותר נכון הן גדלו אבל יחד איתן גדלו גם ההוצאות שלי ושעות העבודה שלי, כך שבפועל נשארתי עם אותה הכנסה נטו פחות או יותר
אני פחות שמחה ומאושרת! הרבה יותר לחוצה, יותר מתוסכלת. אפילו מרגישה כמו שכירה של עצמי. ועצמי היא בוסית קשוחה שלא מעניקה ימי חופש או מקבלת שינוי בתוכניות. יש תוכנית וצריך לפעול לפיה!
התוצאות לא היו כמו שרציתי! ולהגיע לכוכבים תיסכל אותי ממש. עד כדי כך תיסכל, שהתעורר בי ספק, אם אי פעם בכלל רציתי להגיע לירח או לכוכבים.
בד בד המודעות שלי גדלה והקשבתי להמון שיחות בנושא, בעיקר של אסתר היקס (חפשו ביוטיוב).
היא מדברת על להרפות, להנות, להתמסר לזרם החיים, להאמין שכל מה שנכון לי יגיע אלי ויתגלה בפניי בלי שאתאמץ בכלל.
עצם ההקשבה לאותן שיחות פתח אצלי משהו בלב והרחיב אותו. נהיה לי נעים.
אומנם עלו מנגד קולות של ״מצויינות״, ״עקביות״, ״הצלחה״, ״שאפתנות״, אבל אחרי כמה שנים של מאמץ ותחושה של ״שחייה נגד הזרם״, פעולות שעשיתי ולא עבדו, הכנסות שרציתי ולא הגיעו, עוד ועוד תוכניות ליווי יקרות שהבטיחו ורוששו אותי כמעט במקביל, אחרי כמה שנים כאלה הבנתי שמשהו כאן לא נכון. שמשהו לא מתגלה לי, שאני עושה בדיוק את הפעולות שאמרו ולימדו אותי לעשות וזה פשוט לא קורה.
הוודאות המובטחת הפכה לאי וודאות גרועה יותר מאי הוודאות שקדמה לה. כי היא רק אשליה. כי אף אחד לא באמת יכול לשלוט או לדעת את העתיד. גם אם ממש יתאמץ ויבנה לעצמו תוכניות עבודה מדוקדקות ומפורטות. אף אחד לא יכול לשלוט בשום דבר חיצוני, בשום תוצאה, והדבר היחידי שאפשר לשלוט בו הוא במה קורה לי בראש ובלב. ברגע הזה ממש.
למדתי שיש קול כזה בתוכי שמנחה אותי בדיוק מה אני צריכה לעשות. ואת הקול הזה אי אפשר לנבא, ואי אפשר להכניס לתוך תוכניות עבודה.
הקול הזה פועל על ״מה נעים לי״ ו״מה בא לי״. ואני יכולה לדעת מה בא לי רק ברגע הנוכחי הזה, ויחד עם זאת, אין לי מושג מה יבוא לי ברגע הבא. הקול הזה, שמנחה אותי לעבר תחושות שנעימות לי, מנחה אותי לדרך הכי טובה בשבילי, הכי קלה, הדרך עם הכי פחות התנגדות בדרך להגשמת החלומות שלי. הקול האינטואיטיבי הזה הוא היחיד שיכול לקחת אותי למקומות שאני רוצה להגיע אליהם. ואותו לא מקבלים בשום מקום אחר תמורת שום סכום. הוא מגיע בילד אין בתוך כל אחד מאיתנו.
בשנתיים האחרונות אני מאוד מדייקת את הקול הזה. לפעמים אני כועסת עליו, איך יכול להיות שברגע אחד בא לי לכתוב ובשני לצייר ובשלישי בכלל לצפות בסדרה סתמית בצהריים. לפעמים עולה בי ספק אם הוא נכון ובאמת עושה מה שטוב לי.
אבל אני שמה לב לדברים מאוד משמעותיים שקורים לי בחיים:
אני הרבה יותר שמחה ומאושרת! כשאני כמעט כל היום עושה מה שבא לי אני בנאדם שמח! ברור שיש עבודה וילדים ובית לתחזק והמון משימות שלאו דווקא בא לי, אבל אני לומדת לשלב בתוך כל אלו נקודות שכן בא לי ועושות לי טוב: קפיצה לקניון ורכישה של שטויות קטנות ומשמחות, אימון יוגה מותח שרירים ומשחרר צוואר באמצע היום, ישיבה בגינה עם כוס קפה והקשבה לציפורים, הבנה שמה שלא קרה היום יקרה מחר ואם לא - אז מחרתיים, כל אלו עושים לי טוב, ואני לומדת ורושמת לי מה עוד עושה לי טוב. וכשטוב לי גם הלקוחות הנכונים מגיעים, הכסף נכנס, והדברים מאוזנים.
העסק ממשיך לפרוח ולגדול (אפילו יותר) גם בלי תוכניות עבודה! אין לי מושג מה אמכור בעוד שבוע, בטח שלא בעוד חצי שנה. אני יודעת שבוקר אחד קמתי והתחשק לי לצלם קורס חדש, אז צילמתי ומכרתי בתוך כמה ימים. פשוט כי בא לי. ובגלל שהייתי בתדר המהמם הזה של בא לי הוא גם נמכר בקלי קלות, באימייל אחד ששלחתי. בלי מניפולציות, בלי השקות, בלי תכנונים. רק מה שבא לי. אין לי מושג איזה מוצרים אצור השנה, ואם יתעורר בי דחף ליצור מוצר, אצור אותו גם בלי תוכנית.
תמיד יש לי מספיק כסף למה שאני רוצה וצריכה! תוכניות עבודה לימדו אותי לשאוף גבוה, לשים מספרים שהפחידו אותי, וגם תיסכלו אותי כשלא הגעתי אליהם. למדתי לשחרר את השאיפה למספרים, להנות ממה שיש לי, ולשים לב שתמיד יש לי מספיק כסף בשביל להיות שמחה ומאושרת, בשביל לעשות את הדברים שעושים לי טוב, ואגב, הם בכלל לא דורשים הון עתק!
להאמין ולסמוך! למדתי שאת החלומות והשאיפות שכן יש לי, אני משאירה ברמה כללית, אני יודעת שאני רוצה אותם ואני יודעת שהם יקרו מתישהו. אני גם מבינה שזה החלק שלי בעסקה, להיות ברורה במה שאני רוצה. את השאר יעשה הייקום בשבילי, כשישלח אלי אנשים נכונים, הזדמנויות נכונות ותשוקות שיניעו אותי לפעולות נכונות. אני יודעת שאת כל אלו אי אפשר לתכנן מראש ולהיפך, שאני צריכה לסמוך, להרפות ולשחרר.
אז חברים יקרים, השרויים בתקופה של ״בואו ניצור תוכנית עבודה לעסק שלכם ותגדילו את ההכנסות, את מספר הלקוחות ואת הידיעה מה יקרה בחודש הבא!״
תעצרו רגע, תבדקו עם עצמכם אם בא לכם בכלל, אם בא לכם לחלום את החלומות הגבוהים האלו או שבכלל בא לכם לחזור לרקוד/ לבשל / לכתוב את הספר שלכם, תבדקו עם עצמכם אם אתם באמת צריכים יותר כסף או שאתם בסך הכל שמחים במה שיש לכם ומאושרים בחלקכם, תבדקו עם עצמכם אם אתם משאירים מקום ליצירתיות בשנה שלכם, אם אתם מקשיבים לדחפים העמוקים שאולי נראים בעינכם לא אחראים או לא מכניסים מספיק, אבל אולי, רק אולי, הם באמת הייעוד שלכם ודווקא משם השפע יגיע?
תוכנית העבודה שלי מבוססת על מהויות, תחושות, תשוקות: בא לי ליצור, לכתוב, לצייר, לצלם, בא לי לרקוד, להיות בטבע, בא לי להיות שלווה, מאוזנת, קשובה, רגועה, מסופקת. וזאת תוכנית העבודה שלי השנה. כללית ופתוחה לשינויים. אין לי מושג איזה עוד חלומות ותשוקות יגיעו אלי השנה, וכשהם יגיעו אקבל אותם בשמחה, למרות שהם לא מתוכננים ובטח שלא משובצים ברבעון האחרון.
מטרת העל שלי היא להיות מאושרת, להיות שמחה. ובכל חודש ובכל שבוע ובכל יום ואפילו בכל שעה, אני אעשה דברים שעושים לי טוב, אעבוד על דברים שכיף לי לעבוד עליהם, אעבוד מול אנשים שנעים לי לעבוד מולם, אקיף את עצמי בחברים וחברות שמעצימים ומחכימים אותי, ולפעמים סתם אבהה בלי לעשות כלום כי יבוא לי.
השנה אני אהנה מהדרך ומאחר ואני אנרגיה שזורמת עם החיים, אני לא יכולה לתכנן אותם, רק להישען אחורה ולהנות מהם, לאפשר לזרם לקחת אותי ולהוביל אותי למקומות מופלאים שבחיים לא יכולתי לתכנן אותם טוב יותר. בדרך אני אשים לב ואצביע על דברים שאני רוצה וחושקת בהם ואז אפעל מתוך תשוקה והתלהבות, כשאעשה זאת אני אזכיר לעצמי להיות משוחררת מהתוצאה ולסמוך על זה שמה שיקרה - תמיד לטובתי.
אני אתבונן ואראה אנשים.
כן, השנה אני אעצור ואסתכל יותר על העיניים של הבנים שלי, של האהוב שלי, של החברות שלי, של הלקוחות שלי, ואראה אותם ממש. מי הם ומה הם רוצים ומה עושה להם טוב ואיך אני יכולה לעשות להם טוב.
השנה אני אשים לב לפעול מתוך אהבה ולא מתוך פחד ובכל פעם שאזהה שקצת סטיתי, אני איישר את עצמי ואחזור לאהבה.
השנה אני אתן מקום של כבוד ליופי, יצירה ואסתטיקה אני אקיף את עצמי בחפצים שעושים לי שמח בלב, גם אם הם לא פרקטיים לפעמים. אני אלך לתערוכות, לסרטים, אקרא ספרים, כי השנה אני מחפשת את השמחה ואת היופי בכל דבר. אני אתן ליופי של העולם סביבי לחזור אלי ולמלא אותי בהשראה והתרגשות.
השנה אני אקשיב, עוד יותר, לקול שבתוכי אני אפנה לו זמן ואתחבר אליו כשאני כותבת, יושבת בטבע או לפני השינה. אני אשים לב לסימנים, לתחושות ולתשובות שעולות מתוכי. אני אשים לב לתשוקות ודחפים וכשהם יעלו אני אפעל מיד, וכשינחה אותי לפעול כך או אחרת, אני אסמוך ואתמסר.
איך זה בתור תוכנית עבודה? :)