לא רוצה לגדול.
פעם רציתי, וגדלתי. שכרתי משרד, שכרתי עובדים, אמרתי כן לכל הלקוחות (כמעט) וידיי היו מלאות.
גם ראשי. במחשבות, בלחץ, בדרישות. בדיפלומטיה. איך להגיד לעובד שהסקיצה שהוא הכין לא ממש מקצועית בעיני, ויחד עם זאת להעצים אותו לשמור את רוח היצירתיות שלו ואת הקשר החיובי בינינו.
שילמתי טוב, באהבה.
כי ידעתי שכדי לקבל, צריך קודם לתת.
ובכל זאת, בכל פעם, גיליתי מחדש שזה וואחד כאב ראש.
העיצובים לא מוצאים חן בעיני, הביצוע לא עומד בזמנים שהגדרתי מראש, השיחות הולכות והופכות למעיקות,
הלקוח לא מרוצה, ואיכשהו כל המצב מדרדר בכל פעם מחדש.
ועברתי הרבה עובדים.
חלקם אנשים ממש מוכשרים ועצמאים בעצמם שיודעים לתת שירות ללקוחות, אבל איכשהו, כשמתחילים לעבוד בשביל מישהו אחר שמשלם עבור הזמן שלך, הראש הופך לקטן יותר, מתחשבן יותר, פחות יצירתי, יותר טכני.
זה שיגע אותי.
אמרו לי שלוקח זמן למצוא את העובדים המתאימים, אבל כמה זמן?
ואולי הבעיה הייתה בכלל בי?
בציפיות שהיו לי מהם? שיהיו ״כמוני״? שיעצבו כמוני, שיעמדו בזמנים כמוני, שיהיה להם מוסר עבודה - כמוני.
ואולי ״כמוני״ זו ציפיה מוגזמת מאחרים כי אף אחד לא רוצה להיות כמוך.
ניסיתי לשחרר, לא לצפות, להוריד את הסטנדארטים, את הציפיות,
אבל הרגשתי כיווץ.
שזה לא נכון. שאני יודעת לתת יותר מזה ללקוחות שלי.
כל עסק מגיע לשלב כזה, ״לגדול או לא לגדול״.
שלב שבו הפניות גדולות מהיכולת לבצע. ואז, או שהוא באמת גדל ונכנס לעולם קבלני המשנה ומתרחב,
או שהוא מנסה לבד ולעיתים קרובות מפסיק לספק את השירות בצורה טובה ואפילו קורס.
כבר שנתיים שאני מרגישה שמצאתי את האיזון הנכון לי.
למדתי מה היכולות שלי, מה הקיבולת שלי, כמה לקוחות אני יכולה לקבל בחודש.
מעין סטטוס קוו ששומר אותי מקצועית ומדוייקת, שומר על חדוות השירות והיצירה שלי, ויחד עם זאת שומר אותי חופשיה.
ואז נפל לי האסימון.
אני בכלל לא רוצה לגדול.
אני לא רוצה להיות אחראית על עבודה של אחרים, על משכורת של אחרים, על תוצאות של אחרים.
נוח וטוב לי להיות אחראית על אלו שלי בלבד.
גיליתי שלגדול גוזל ממני את החופש שלי.
להגיד מה שאני רוצה, לעבוד עם מי שאני רוצה. ליצור את הדברים שאני רוצה.
מצאתי שהאיזון הנכון לי הוא לעבוד על 3-4 אתרים במקביל ולא יותר מזה.
כי חשוב לי לנוח בצהריים.
כי חשוב לי לתת שירות טוב ואישי ללקוחות שלי.
כי חשוב לי לתת להם אתר שהם אוהבים ושמחים לקבל.
הפלא הכי גדול הוא שהכנסות הנטו נשארו אותו הדבר!
כשגדלתי, גדלו מאוד ההכנסות, אבל גם ההוצאות. כשקטנתי, קטנו מאוד ההכנסות וגם ההוצאות.
הנטו נשאר אותו הנטו, רק בלי כל כאב הראש הזה שהיה לי.
אז אני לא רוצה לגדול.
טוב לי במשבצת שלי, עם הלקוחות שלי, היצירה שלי, החופש שלי וההכנסות שלי.
וכשלקוח חמישי או שישי פונה אליי באותו החודש, אני מסבירה יפה שאוכל להתחיל לעבוד על הפרוייקט רק בחודש הבא.
יש שנעלמים ופונים לאחרים ויש את אלו שמחכים ולרוב מעריכים אפילו יותר.
גדילה היא עניין של בחירה.
יש אנשים שגדילה עושה להם טוב, הם פורחים, נכנסים לקצב מסחרר של עשייה, מרגישים בעננים, ויש את אלו שהיא מכווצת אותם. כדאי להכיר ולהבין את שני הקצוות, את היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם, ולבחור את זה שתואם למי שאתה.