במשך תקופה ארוכה חיפשתי את הייעוד שלי.
הבנתי שזה כרוך בנגיעה ותקשורת עם אנשים, ושימוש ביכולת שלי לראות לעומק את הנשמה שעומדת מולי ולאהוב אותה כפי שהיא.
כתבתי ויצרתי המון, ופתאום בניית אתרים הרגישה לי כמו משהו טכני שבכלל לא קשור לשום הוויה שלי.
״אני מפסיקה לבנות אתרים!״ הכרזתי בקולי קולות והיו מי שזיהו הזדמנות ועטו עליי בבקשות ושכנועים לקנות ממני את העסק.
הרגשתי אמיצה ומחוברת במיוחד, והרי זה לא פשוט לעזוב עסק מצליח שעבדתי שנים רבות כדי לייצר ולטפח וללכת בעקבות הייעוד שלי. ככה עושים כל הגדולים שהולכים בעקבות הלב והתשוקה שלהם.
אבל מה, כשפיניתי לעצמי זמן, כדי להגשים את הייעוד שלי, גיליתי שקצת משעמם אותי לשבת ולכתוב כל היום, שבעצם לא בא לי ליצור סדנאות כתיבה ויצירה בטבע
ושאני מרגישה אבודה ואפילו קצת חסרת ערך.
לא התייאשתי והמשכתי לחפש.
״מצטערת, אני לא בונה יותר אתרים״ הנהנתי בהבנה ללקוחות שהמשיכו להגיע והתאכזבו לשמוע את הבשורה.
מה שהיה מאוד מוזר בעיני, היא העובדה שהתשוקה הייתה ממני והלאה.
הייתי בטוחה שלאחר צעד הירואי כזה ימיי יהיו ממלאים בהשראה ותשוקה ופתאום ריק גדול, חוסר ביטחון ובילבול, והכנסה שהולכת ומצטמצמת בבנק.
אחרי כמעט שנה כזו הרגשתי שאיבדתי את החופש שלי.
הכסף שנכנס לפני כן מהעסק ויצר אצלי תחושת שפע וערך כמעט ולא הגיע יותר. לא יכולתי לקנות לעצמי דברים, לנסוע למקומות ולחופשים ולהיות ספונטנית בקניות שלי כמו שאהבתי.
החלטתי שאולי בכל זאת כדאי לחזור ולבנות אתרים, רק בשביל לייצר שוב הכנסה וחופש.
ואז נפל לי האסימון. עם הסנונית הראשונה שהפציעה אחרי תקופת יובש ארוכה ובניתי לה אתר באהבה ובתחושה עצומה של הכרת תודה, של אוויר צח שנכנס אחרי תקופת חנק ארוכה.
אז הבנתי, שלא משנה מה אבחר לעשות, מה יהיה הכלי שלי, המהות והייעוד שלי יתגשמו בתוכו. לא משנה אם אהיה סנדלרית או בונת אתרים, התשוקה לפגוש אדם, להבין ולהתבונן בו ואז להביע מתוך תוכי משהו שייגע בו, זה הייעוד שלי.
עיצבתי ובניתי לה אתר באהבה ומאז יצרתי אהבה עם עוד לקוחות אהובים.
כשאני מעצבת אתר עבור מישהו, אני מדליקה לי נרות, בוחרת מוסיקה שתואמת את מצב הרוח שלי ונכנסת למקום של חיבור ואהבה. רק כשאני שם אני יוצרת. וכשאני יוצרת ממקום כזה, אני מקבלת תגובות כאלה:
זו הייתה תובנה משנת חיים בשבילי.
אני לא צריכה לחפש את הייעוד שלי, הוא כבר ימצא אותי בכל מה שאבחר לעסוק בו.
האחריות שלי היא להיות קשובה ולפעול ממקום עמוק של חיבור ואהבה.